"לאן נעלמו התשוקה והלהט שחווינו אי שם כשהתאהבנו?" זאת שאלה החוזרת באין ספור צורות אצל רבים. אם אתם בין השואלים – אתם ברי מזל. אם אתם מצד אחד מתוסכלים מהצטננות התשוקה ומצד שני עדיין חותרים לריגוש – יש לכם סיכוי. יש לכם סיכוי לשמור על משהו חי ותוסס בתוך עצמכם ומשהו חי ותוסס ולפעמים גם בועט בזוגיות שלכם. מודל האהבה הרומנטית שאנחנו גדלים עליו בתרבות המערבית מסתיים במילות הקסם "אושר ועושר" – בד"כ בשלב זה מסתפקים בנשיקה…

רובנו לא לומדים איך חיים אהבה בהמשך החיים. אנחנו מניחים לא מעט הנחות מוטעות הגורמות לנו לחשוב שאם נתקלנו בקשיים זוגיים, בקשיים מיניים או בשילוב בין השניים זה סימן שנכשלנו. מה אנחנו עושים עם כישלון? הרבה פעמים נוטים להשליך אותו מאיתנו והלאה. על מי? על מי שהכי קרוב אלינו אם אפשר, כלומר על בן הזוג. אפשר להניח שכולנו מכירים היטב את המשפטים בנוסח: "אתה תמיד…" או: "את אף פעם לא…" וכו'. התסכול מביא לעימותים קשים במקרה הטוב ולניכור במסווה של השלמה במקרה הפחות טוב. אני רוצה לטעון שהתסכול הוא בלתי נמנע. התמודדות עם התסכול היא מפתח. למה זה ככה? מה יש בו בלהט שמערער את האיזונים? למה זה לא זורם פשוט או כפי שנהוג לחשוב 'בטבעיות'? תפיסת התנהגות או רגש כטבעיים מלווה מיידית בציפיה שהם יתרחשו מעצמם על הצד הטוב ביותר ללא מאמץ מצידנו, אבל ידיעה של מיניות מספרת סיפור אחר לגמרי.

כדי ללמוד משהו על המורכבות וגם על הפתרון אני רוצה לספר את סיפורם של רות וציון. רות וציון הם זוג בדוי אבל בקלות רבה יכולים היו להיות זוג ממשי לכל דבר. הם זוג באמצע שנות ה-30, נשואים שש שנים, אשר הכירו כשנתיים לפני שנישאו ובד"כ היחסים ביניהם זורמים על מי מנוחות. הם פנו לטיפול מהסיבה הנפוצה של ירידת התשוקה ביחסים בכלל ובמין בפרט.הם מקיימים יחסי מין כדבר שבשגרה אך חסרה לשניהם ההתלהבות שהייתה שם בהתחלה. רות נמוכה ומעט עגלגלה, סבר פניה נעים, היא מרכיבה משקפיים עגולים ממתכת דקה, יש לה חיוך שובב שנחשף רק לפעמים, כשהיא מחייכת בשובבות משתנה לרגע כל הבעת פניה. ציון רזה, צבע עורו כהה, שערו כהה ועדיין מלא, עיניו שחורות, מבטו ערני, תנועותיו חדות. כשהם נכנסו לחדר התרשמתי מנינוחות והתחשבות ביניהם, אך ניכר גם מתח שהתמשך מעבר למבוכה של המפגש הראשוני. בירור קצר של ההסטוריה האישית של כל אחד מהם העלה את המרכיבים הבאים: רות צעירה מבין שני אחים, במשפחתה ניתנה הרבה חשיבות להשכלה; טיפוח היופי והגוף נחשבו רדודים; הנאה הייתה מותרת במידה; היו מידי פעם חיבוקים ונשיקות של ההורים לילדים אך רות חשבה שהם היו סוג של טקס ולא ביטאו ממש קירבה. רות הייתה ילדה ונערה שקטה וביישנית, היו לה פנטזיות מידי פעם להדהים את האחרים ולעשות דברים יוצאי דופן, היה לה ברור לגמרי שאלו רק פנטזיות ואין לה שום כוונה להגשימן. ציון היה השני מבין ארבעה אחים, לאביו הייתה חנות לכלי עבודה וכנער הוא נהג לעזור לו. הוא מספר על יחסים משפחתיים תכליתיים ועניניים, עם מעט ביטוי רגשי. אימו הייתה מידי פעם מנסה לחבקו או לנשקו, הוא זוכר שהיה הודף אותה כבר מגיל צעיר. עם אביו לא הייתה קרבה פיזית להוציא פריעת שיערו ע"י אביו כשהאב היה מרוצה במיוחד. ציון בנעוריו התבייש בכך שהוא עובד עם אביו, הוא חשק בנערות מרחוק אך לא העז לגשת. גם לו היו פנטזיות נועזות לגבי עצמו, הוא פינטז בין היתר שהוא כובש את הנערות הכי נחשקות בסביבה.

ההכרות בין רות לציון הייתה באמצעות חברים משותפים. מבטיהם גילו זה בזו מהרגע הראשון את הנועזות הכבושה, הנחבאת מאחרי הביישנות. הם חייכו זו לזה בחיוך של הכרה בידיעה המשותפת. בתום אותה פגישה היה ברור לשניהם שהם ימשיכו להיפגש. האיתות הסמוי ביניהם איפשר לשניהם להעז. הם נחשפו מהר ובקלות האחד בפני השני, הם העיזו גם רגשית וגם מינית. הם נסחפו בהתאהבות לוהטת עם הרגשה נפלאה שמה שקורה להם הוא טוב יותר מהפנטזיות הכי פרועות. הרגשתם הייתה שהמציאות עולה על כל דמיון. הם עברו די מהר למגורים משותפים. הדירה הייתה חמימה, נוצרה שגרת חיים רגועה של זמנים שהם ביחד, זמנים שהם לחוד. ההרמוניה הייתה מצע טוב להתפתחות של כל אחד בנפרד. שניהם מיקדו את מירב המאמצים ביום-יום ונעלמו כמעט לחלוטין הפנטזיות שאפיינו אותם במהלך הדרך. כאן התחיל הקושי אלא שהוא לא הכריז על עצמו אלא הזדחל וכבש בשקט טריטוריות שבעבר הלא רחוק היו שייכות להתרגשות ולהעזה. רות וציון המשיכו לקיים יחסי מין ואפילו די נהנו, התדירות ירדה אבל זה פחות הפריע להם. מה שהפריע זו השגרה, חסרה להם ההרגשה שמה שקורה ביניהם הוא מרגש, נועז וחד פעמי. חסרה ההרגשה שנוצרים ביניהם דברים שפורצים לשניהם את גבולות האפשר, שמלהיבים.

מה קרה להם? מה קורה לנו?

מיניות בזוגיות היא חתרנית. המיניות שלנו שומרת בתוכה את האמירות הראשוניות שלנו שלא צונזרו, אמירות שהן ממש לא פוליטיקלי קורקט. במרבית המקרים גם בינינו לבין עצמנו נצנזר במידה לא קטנה את הפוטנציאל החתרני של מיניותנו; אנחנו מצנזרים לעצמינו ועל אחת כמה וכמה לבן/בת זוגנו. גילוי המיניות שלנו דורש לעשות UNDO להרבה הפנמות שרכשנו בתהליך הסוציאליזציה שלנו. דוגמאות פשוטות: להתפשט במקום שלמדנו להתלבש, לגעת היכן שלמדנו שאסור, להתחבר במקום שלמדנו להפריד. אם המיניות שלנו חיה – היא נעה במערך מתחים שבין המוכר לנו על עצמנו, על בן/בת הזוג, על הזוגיות שלנו, לבין הכמיהות והחשקים הראשוניים המניעים את אישיותינו ומחפשים דרכים להתממש.

גם רות וגם ציון הגיעו לזוגיות עם דחף פנימי לפרוץ את איסורי המגע, את חומות הבושה, את כיבוש היצר. לשניהם הייתה תאווה חשאית לחקור את הנועזות של עצמם. כיבוש התאווה לאורך שנים ושחרורה המהיר יצרו תנועה חזקה שהביאה לפריצת גבולות העצמי של כל אחד מהם ולהתאהבות. אלא שפריצה של המוכר יוצרת מתח המביא לתנועה חזרה לגבולות המוכר והנוח. הנטייה הטבעית היא לחזור למוכר. החזרה למוכר היא נוחה וזורמת אבל היא תמיד על חשבון עוצמת הדחף. אנחנו מרגיעים קצת את הדחף לטובת הביטחון והנוחות. הרגעת הדחף משפיעה על כל מערכת היחסים: היא מקהה את עוצמת החשק; לא רק החשק המיני אלא כל תחושת היצירה וההרפתקה המחיות את הזוגיות. שני הקטבים: הקוטב של ההעזה לחקור את גבולות האפשר והקוטב של המוכר הם קטבי קצה, אין אפשרות לחיות טוב באף אחד מהם.

הפתרון הוא בתנועה. קפיאה במקום קבוע תביא לירידת החשק, רק תנועה מתמדת בין הקטבים תשמור על חיוניות. התנועה מותאמת לתקופה, ליום, למצב הרוח; תנועה שלפעמים היא משותפת לבני הזוג ולפעמים שונה (לאחד מתחשק להתכרבל ולשניה – הרפתקאה). כשנפסקת התנועה השיגרה הופכת לשיג-רע. כאן אנחנו חוזרים להתחלה: במקרה הטוב נרגיש ברע. זה לא נעים אבל מחדש את התנועה. לפעמים זוגות נלכדים ברע בהרגשה של חוסר אונים, במקרים כאלה כדאי מאוד לפנות לאיש מקצוע, או שינוי אווירה. עזרה מקצועית מסייעת לפתוח סיבוכים שהתקבעו ולחדש את התנועה, לפעמים אפילו בקלות יחסית.

אם אתם פונים לאיש מקצוע, אני ממליצה בחם לפנות למטפל שמרגיש נוח לדבר איתכם על המיניות שלכם – המיניות, כפי שראינו, יכולה להיות מקור עז לתנועה וגם לקיפאון, הימנעות מנגיעה במיניות מזמינה המשך הקיפאון גם אם בתחומים אחרים יהיה שיפור.


בהצלחה!

גב' שקד זבולוני, , עו"ס MSW ומטפלת מינית מוסמכת, פסיכותרפיסטית – מדריכה, המרפאה לשיקום וטיפול מיני, מרכז רפואי "רעות", תל-אביב ובעלת קליניקה פרטית לטיפול פרטני, זוגי ומיני, הרצליה.

Categoryמאמרים