מיניות ואינטימיות אינם קשורים רק לאברי המין של בני הזוג. לאברי הפנים יש תפקיד לא פחות חשוב ביצירה ובשמירה על האינטימיות המינית.

מבחינת האינטימיות הרגשית יש לעיניים תפקיד משמעותי מאד ומבחינת האינטימיות הגופנית השפתיים הם איבר בעל חשיבות רבה. המבט החודר לעיניים, החיוך או ההססנות והמימיקה של השפתיים משדרים לעיתים הרבה יותר מאשר מילים רבות ומיותרות.

העיניים – בסקרים שונים שנערכו לאורך השנים בקרב גברים ונשים, דווחו בין 40-80% מהמשתתפים שהעיניים הן האיבר הכי חשוב ביצירת הקשר הראשוני עם בן המין השני. כנראה לא לחינם נאמר אהבה ממבט ראשון.

יש הבדל באופן בו גבר או אשה משתמשים בעיניהם ובוחנים את עיני בן הזוג. באחד המחקרים התברר כי כאשר אישה בוחנת את המראה החיצוני של אישה אחרת או גבר, היא משתמשת בשתי אונות המח ולכן היא שמה לב לפרטים הקטנים. לגברים לעומת זאת, יש הסתכלות כללית ופחות פרטנית, כיון שהם משתמשים בעיקר באונה הימנית.

החיוך – מחקרים מראים שנשים נוטות לחייך יותר מגברים, אולי עקב התפקיד ה"גברי" המקובל עדיין מבחינה חברתית. במחקרים שנעשו תוך שמוש ב-MRI ניתן לראות הפעלה של אזורי מח שונים בצפייה על פנים מחייכות לעומת פנים רציניות. באופן כזה ניתן לבדוק את השפעת החיוך על גברים ונשים. ברוב המחקרים מסתבר שגברים נוטים להמשך לנשים מחייכות. הנשים לעומת זאת לא נוטות להמשך לגברים מחייכים

האף – ריחות הגוף מושפעים מגורמים רבים, גופניים ורגשיים. גם ההורמונים משפיעים על ריח הגוף.

בכל גיל, מין ושלב בחיים יש השפעות הורמונליות שונות, שישפיעו גם על ריח הגוף.

הדוגמא המוכרת ביותר הוא תופעת ההזעה הקיימת במצבי מתח נפשי.

תת קבוצה של ההורמונים הם הפרומונים, הנקראים גם "הבושם של הטבע" שהם כימיקלים המופרשים מהגוף ומושכים את בני המין הנגדי. זו אולי הכוונה כשאומרים ש"יש בינינו כימיה".

הפה – הוא האיבר הראשון בו מכיר האדם את עצמו מבחינת הצרכים הראשוניים שלו (השלב האוראלי על פי פרויד). זהו גם האיבר הראשון בו יוצר האדם קשר משמעותי עם אדם אחר, אמו, וזהו בעצם הקשר הראשון שהוא יוצר עם העולם החיצון ולכן יש לו כנראה משמעות גם בקשר המיני.

ישנן דרגות ברמת הקרבה האינטימית בין בני זוג. קיום. קיום יחסי מין רגילים נמצא דווקא נמוך בתחתית הפירמידה כי במקרים רבים ניתן לקיים יחסי מין גם עם מישהו שאינו קרוב רגשית. לעומת זאת נשיקה צרפתית, למרות שמבחינה טכנית היא דורשת פחות חשיפה גופנית בין בני הזוג, נמצאת גבוה בפירמידה והיא נשמרת בדרך כלל לבן או בת זוג קרובים במיוחד.

הנשיקה – מגילת שיר השירים מתחילה במילים: "שיר השירים אשר לשלמה. ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין", ומפרש הפרשן המקראי הידוע ביותר, רש"י: "לפי שיש מקומות שנושקין על גב היד ועל הכתף, אך אני מתאוה ושוקקת להיותו נוהג עמי כמנהג הראשון, כחתן אל כלה פה אל פה".

על פי מחקרים אנטרופולוגיים כנראה שכתשעים אחוז מאוכלוסיית העולם נוהגים להתנשק. הנשיקה היא חילוף מורכב של מידע שמערב את הריח, המישוש והמגע והיא מתחברת למנגנון תת־הכרתי שמאפשר לנו לקבל החלטות לגבי מידת ההתאמה שלנו כלפי בן או בת הזוג. לחוקר אמריקאי בשם גורדון גלופ יש תאוריה שהנשיקה יכולה להעיד על רמת המחויבות של בן או בת הזוג בקשר לגידול ילדים בעתיד שהוא תנאי חשוב להמשכיות הדורות ובחירת בני הזוג. במהלך הצמדת השפתיים והמגע בין השפתיים ובין לשון ללשון משוחררים במח חומרים כימיים שונים המגבירים תחושות של קירבה ורצון לחיבור. בזמן נשיקה יורדת רמת הורמון הקורטיזול המופרש בדרך כלל בזמן סטרס.

השפתיים והלשון הם איברים בעלי הרבה קצות עצבים ולכן גרוי שלהם שולח מסרים משמעותיים למח וגורם לנשיקה להיות נעימה כל כך.

הנשיקה הצרפתית – היא סמל וסימן לקרבה בין בני זוג. היא משלבת קרוב רגשי וגופני תוך החלפת נוזלים בפה וריקוד בין הלשונות. השם ניתן לה כנראה על ידי האנגלים שניסו להראות את הצרפתים השנואים עליהם כחלק מהצגה מטונפת של המין. גם המושג רומן צרפתי והכינוי למין אוראלי של "לעשות זאת בדרך הצרפתית" מקורם דומה.

הליטוזיס – הוא שם כללי לריח פה לא טוב. זה יכול לנבוע מדלקות בחלל הפה, שאריות אוכל, מחלות חניכיים שונות. לעיתים מקור הריח הוא במערות האף או במערכת העיכול או הנשימה.

ריח רע מהפה שכיח יותר בגברים, אך מסתבר שיותר נשים חושבות שיש להן ריח פה רע יחסית לגברים.

הבעיה שכיחה גם במקצועות מסויימים כגון מורים, פוליטיקאים ועורכי דין, שכנראה משתמשים הרבה בפיהם ובלשונם.

נשים נוטות לצחצח שיניים יותר מגברים. 76% מהנשים לעומת 56% מהגברים מצחצחים שיניים לפחות פעם אחת ביום.

ריח רע בפה גורם לירידה בבטחון העצמי, מפריע בחיים החברתיים והמקצועיים ובעקבות כך בודאי גם בחיים האינטימיים. בנושא זה הפגיעה בשני המינים זהה. הרבה גברים ונשים נוטים לא ליצור קשרים חברתיים, זוגיים ומיניים כאשר ידוע להם שהם סובלים מהליטוזיס.

הפגיעה בבטחון היא משמעותית ונמשכת לעיתים גם כשבעיית הריח כבר נפתרה. לכן חשוב לטפל בכך באופן מהיר ובעיקר לעשות טפול מונע על ידי תזונה נכונה, צחצוח שיניים ושמירה על היגיינת הפה.

החיוך והנשיקה של בני הזוג מהווה תגמול משמעותי לאותם גבר או אשה שסבלו מהליטוזיס.

הרגש והתשוקה של נשיקה ארוטית הם כאמור חיבור אינטימי משמעותי ומהווה מעין חיבוק של הגוף כולו ביצירת הזוגיות המינית.

אסכם במסר : "נשיקה היא הרבה מעבר לנשיקה".

עדיין יש בינינו שאינם עושים את ההבחנה בין התאהבות לאהבה. בתחילת מערכת זוגית, ישנה התלהבה רבה, זיקוקים באוויר, אש ועשן. לאחר זמן מה, הדברים נרגעים, הלהבה מתקררת במעט, וייתכן שניתן לקרוא לשלב זה שלב המעבר מהתאהבות לאהבה. לעיתים יש גם הקטנה מסוימת במהלכי החיזור שננקטו לא מעט בשלבים הראשונים של הקשר. המציאות מראה שהיא לרוב אינה דומה למה שרובינו נוטים לדמיין בתחילתו של הקשר. מימים בהם מנהלים שיחות נפש על נושאים מעמיקים וברומו של עולם, לערב שכולו עובר בשיחות משמימות אודות שכר הדירה ותשלומים אחרים שיש לשלם החודש, בכדי שלא יזרקו אתכם מהדירה, או ינתקו אתכם מהחשמל. גם אם לא הייתם מודעים לכך עד ליום זה, ראוי כי תדעו – מגיע לכם יותר מזה, ואפילו הרבה יותר מזה.

עניין השינוי תלוי בעיקר בכם. הצלחת החיים הזוגיים שלכם זקוקה לדחיפה מצדכם. אם אתם מעוניינים למנוע מריבות וחיכוכים שעתידים להגיע אליכם, במידה שלא תבנו את התשתית ההכרחית לזוגיות בריאה, הרי שייעוץ זוגי בתל אביב בהחלט עשוי להיות מה שאתם מחפשים. תקשורת בונה וחיובית בין בני הזוג הוא רכיב הכרחי שניתן ללמוד אף לשפר אותו, לטובת הצלחה של הזוגיות בעתיד הנראה לעין ואף בעתיד הרחוק. מומלץ ורצוי להשתמש בשירותים מקצועיים כגון מטפלת זוגית מוסמכת, למשל. מטפל זוגי – מה שיכול להפיח רוח חיים בקשר הזוגי שלכם.


כל הסיבות מדוע לא לחכות לימים אפורים בקשר
באם אתם חשים כי מצבכם הזוגי מתקרב לימים בהם המציאות האפורה משתלטת, ייתכן שאלו הימים הנכונים לשקול בכל הרצינות טיפול זוגי, שעשוי להשיב לכם את הצבע ללחיים. ככל שתתחילו בטיפול הזוגי מאוחר יותר, הוא עתיד להימשך זמן רב יותר, כמו גם התהליך שיידרש להפוך את הזוגיות לפורחת וצומחת – שיהיה מורכב ארוך יותר. אין כל סיבה להמשיך לחיות עם זוגיות קלוקלת, כאשר אפשר לתקן ולהשיב אליכם את החיים המספקים והטובים להם ייחלתם מאז ומתמיד. טיפול מיני הופך למקובל יותר ויותר בשנים האחרונות. באם בימים עברו אנשים התביישו לומר ולשתף את חבריהם ובני משפחותיהם כי הם הולכים לטיפול פסיכולוגי, מחשש שיצמידו אליהם איזו "תווית", הרי שבימינו, כבר הרבה פחות נוהגים להסתיר את הבעיות והסוגיות המטרידות אותם. אנשים אט-אט מתחילים להבין כי אין כל סיבה שיעברו שנים רבות ללא זוגיות נעימה המיטיבה עם בני הזוג. כיום, ישנו מספר הולך וגדל של אנשים המבינים שטיפול זוגי הוא אחת מהסטיות הנכונות והיעילות ביותר לטיפול בענייני זוגיות.

רבים מאיתנו קיבלו רושם שאינו מדויק בנוגע לתחום טיפול מיני. מה שתעשיית הבידור והתקשרות מעבירות לצופים אינו בהכרח נכון. הם נוהג להציג סוגיות מיניות כמביכות ומשעשעות, ואת המטפלים, כשרלטנים אולי אף משונים. האמת היא, שטיפול מיני מקצועי יהיה לרוב מעמיק ומורכב כמו כל טיפול פסיכותרפי אחר המוצע לכם.

המטרה היא די ברורה – זיהוי וטיפול בבעיה הרגשית הטמונה בשורש הדברים. ישנן סיבות אפשריות רבות לסימפטומים המאפיינים סוגיות בתפקוד המיני. ייעוץ מיני יכול להתאים לכל בני האדם הבוגרים. גברים במיוחד, משום מה, נוטים להמעיט באפקט שהמצב הרגשי מקרין על התפקוד המיני. גופנו, למעשה, יודע לבטא את מה שאנו מתקשים לבטא במילים, או לשתף בו את בני זוגנו. בניגוד למה שרבים נוהגים לתאר, טיפול זוגי אינו מתרכז באיברי המין דווקא, אלא בזוג או באדם. אם, למשל, גבר מבקש ייעוץ מיני בשל ענייני זקפה, הרי שהצעד הראשון הוא להבין איך מתחבר הקושי הזה לחייו באופן כללי – למצבו הרגשי והבריאותי, כמו גם למערכות היחסים שלו. האם מדובר בבעיה שהופיעה רק לאחרונה, בשל אירועים מיוחדים ולא יומיומיים, כמו – אובדן, אבטלה או אולי אף הצלחה שהגיעה באופן פתאומי? ייתכן שמדובר בבעיה ארוכת טווח שמלווה את האדם זמן רב, כביטוי להערכה עצמית נמוכה או אולי כפחד מפני התחייבות, למשל התחייבות לקשר?


בין ייעוץ מיני לטיפול זוגי

יש לנו את הנטייה לייחס את מקור הבעיה לאדם המבטא את הקושי, אולם פעמים רבות קורה כי חלק משמעותי של שורש הבעיה מורכב מלחצים וחרדות שלו בן הזוג. לעיתים, יש לומר, טמונה הבעיה בדינאמיקה הקיימת במערכת היחסים; גבר הרואה את אשתו כשתלטנית וביקורתית, עשוי לחוות בעיות תפקוד בשל רגשות תסכול וכעס המבטאות את עצמם בסימפטומים המדוברים. נוכל להשתמש בדוגמא אחרת המצריכה טיפול מיני – אישה הסובלת מכאבים בעת קיום יחסי מין, או מתלוננת על קושי להגיע לאורגזמה. ייתכן שאותה אישה חונכה לתפיסה שלילית של גוף ומיניות; ייתכן גם כי היא מתקשה להרפות ולשחרר שליטה. קיימת אף האפשרות כי חוותה בעברה התעללות פיסית או רגשית. קיימת האפשרות שהיא משקיעה מאמץ רב בריצוי בן הזוג, מה שמקשה עליה לבסס את צרכיה ורצונותיה, שלא לדבר על ליהנות מהם. מין הוא תחום אישי למדי, ורבים מוצאים קושי בבקשת עזרה בנושא. רבים הם הזוגות הדוחים עניין זה, עד שכבר קשה להם להתמודד עמו, דבר הפוגע בביטחון העצמי ובקשר עצמו.

מאת: לי ראובני בר דוד MSW מטפלת מינית מוסמכת

הרוחות שסערו עם צאת הסרט "50 גוונים של אפור" שככו, ואני התפנתי לקרוא לעומקה את הטרילוגיה מעוררת הביקורת עליה התבסס הסרט. הרבה מתוך מה שנכתב הוא נכון, הכתיבה אכן רדודה, העלילה פשטנית והכסף המרוח לכל אורך עמוד ופסקא נדמה כאמצעי מניפולטיבי ושטחי להעצים את הפנטזיה שלנו אודות חיי הגיבורים, אך מכאן ועד הגדרת הספר כמניפסט בעד אלימות, הדרך רחוקה.

מטפלים, מחנכים והורים רבים שראו את הסרט, פרסמו סטטוסים בפייסבוק המעלים חשש ממשי ממה ילדים ומתבגרים עשויים ללמוד מהסרט/ספרים או מדימוי היחסים שולט – נשלט, ובכלל על יחסים אינטימיים, זוגיות ומיניות. הביקורות ברובן טוענות כי מדובר במצג אסתטי של תכנים אלימים, (במקרה הזה קשירות והצלפות המכוונות באופן חד כיווניות מצד הגבר כלפי האישה), ובכדי להעצים את הקושי, האישה מראה סימנים מובהקים של הנאה. על פניו נראה כי המסר המתקבל בתפיסת המתבגרים הוא שהצלפות וקשירות פירושן אלימות המתורגמת באופן ישיר למיניות מהנה. מתבגרים המשעתקים תכנים אלו, באופן קונקרטי, מקבלים הרשאה למעשה להכאיב לבנות זוגן. בשם העונג שלהן.

בעין לא מתווכת (נעדרות תיווך) זה באמת עשוי להיתפס בתור המסר. ברובד הקונקרטי, אנו רואים את הגיבור כריסטיאן, מכה, מצליף, עוזק וקושר את הגיבורה אנסטסיה, והיא מצידה גונחת, נאנחת, צווחת ומגיעה לפורקן. בעין "בלתי מזוינת" לא ברור מה התפספס???

והנקודה הקטנה והכה משמעותית החסרה, היא בעיני הדבר המרכזי והמשמעותי ביותר: רעיון ההסכמה. הן בספר והן בסרט מתואר באופן מדויק להפליא, המפגש והנחיצות של הדיון בהסכמה. הרעיון מדוסקס לפרטי פרטים, ברחל בתך הקטנה, ולא זאת בלבד אלא כחוזה ממשי, כתוב, בין שניים, בגירים, המבקשים לקיים קשר מיני מסוג אחר.

לכל אורך הקשר עולה עניין הגבולות. מהו גבול קשיח ומהו גבול הנתון למשא ומתן. בכל סצנה וסצנה, ברור עד כמה רחב שלל האפשרויות המיניות להנאה אך לעולם הגבר אינו רשאי לעשות דבר ללא רשותה של האישה וגם אם היא הסכימה מראש ומוצאת את עצמה חסרה הנאה תוך כדי המהלך, היא רשאית לעשות שימוש במילת קוד, ידועה מראש, ולהפסיק את הסיטואציה.

כאשר מתבגרים מקיימים יחסים שאין בהם הסכמה מלאה, שוויונית והדדית ולמעשה הם מתנהלים מתוך אנרציה של קשר או הקשרים חברתיים ולחצים סביבתיים, עד כמה לגיטימציה יש לכל אחד מהם לומר לא?

כאשר מגיעים אלי גברים לקליניקה עם חרדת ביצוע, אני יכולה לדמיין את אותו נער מתבגר בתוכם שלא ידע שמותר לו להגיד לא, שלא הרגיש שמותר לו להביע חשש, אכזבה, כאב, בושה, עצב. רובם לא העלו על הדעת כי מותר להם לסרב להזמנה מפורשת למיניות מצד אישה ורובם היו עסוקים לא פעם בחוסר הניסיון שלהם ובפחד להדחות.

הנשים בקליניקה מתארת מצב דומה רק הפוך, הן רגילות להיות נרדפות, נחשקות, מחוזרות עד גבול ההטרדה כאשר מנעוריהן הן הבינו את הכשל המוסרי לוגי בין להיות ילדה טובה לבין לרצות ולתת את מה שרוצים ממך. הן למדו לפחד ממיניותן, ומנגד התחנכו להיות אובייקט, הן אוכלות בשירותים של בית הספר כדי לא להחשב לשמנות ולזכות במבטים מגנים מהבנים בשכבה, הן יעשו את הכל כדי לקבל חיזוקים מבחוץ על המראה שלהן ולהראות כמו נשים קטנות, אבל מצד שני הן לא מכירות את גופן המשתנה, הן לא יודעות להגיע לעונג, הן לא מעיזות לאונן ובטח שלא להדריך את בן זוגן הצעיר ברזי גופן.

הן לנערים והן לנערות הגדלים בעידן המסכים, המסרים הם מבלבלים. דכאניים מחד אחד והיפר סקסואליים בצד השני. המדיה ותרבות הצריכה מציפים את החושים בגירויים מיניים, ומתבגרים (ומבוגרים) ממעטים למצוא את הנתיב המיני האותנטי תוך לחצים אדירים לחיברות המעודד התנסויות נעדרות בשלות.

לו היה הסרט מתווך ומתורגם לשפה רגשית, בעבודה תהליכית עם מתבגרים, היה מדובר אותו קונספט חמקמק המכונה הסכמה, וניתן היה לראות בסצנות אלו מודל לדיאלוג שצריך להתקיים בין שנים, חסרי ניסיון, או בעלי ניסיון, חוששים ומתלבטים כמו גם נועזים ונחושים. אם היתה מתקיימת שיחה בכיתות לאחר יציאת הסרט לקרנים, אפשר היה לבדוק עם אותם מתבגרים שצפו בו מה הם הבינו, מה הם ראו ומה דעתם על היכולת לבקש, לשאול, לחפש הסכמה באופן שלא גורע מהסקסיות של הסיטואציה והיא לא בהכרח כבדה, לא זורמת או מאוסה רק בגלל השאלות המפורשות "האם זה נעים לך? או "האם זה מתאים לך?".

בהקשר יותר רחב של משא ומתן, דיאלוג והסכמה חשוב לתת את הדעת גם לנושא העדפות שונות של פרקטיקות מיניות. באופן דומה לחיפוש התאמה רגשית, חברתית, מעמדית או תעסוקתית כך גם חשוב למצוא התאמה בתחום הפרקטיות המיניות. ברור שניתן לגשר על חלק מן הפערים בגמישות וביצירתיות אך בתוך תהליך המשא ומתן על מה בא לי, ואיך בא לי וכמה בא לי, אי אפשר לכפות על האחר את מה שמתאים לי.

נקודת העוצמה של הסרט גלומה בעיני באותם רגעים המציגים את המשא ומתן על הגבולות המיניים של כל אחד מהצדדים. עבורי הדיון שהתקיים הוא בבחינת רעיון האימגו בהתגלמותו, "בואי לבקר בשכונה שלי ואראה לך עונג מהו". בהשראת אסתר פרל ניתן לראות כי סקס איננו משהו שעושים, כי אם מקום שהולכים אליו, ולכן עצם ההזמנה של כריסטיאן את אנסטסיה, להיכנס לעולמו, לחדר המשחקים שלו, לפנטזיות שלו היא נפלאה בעיני. ברגעים אלו הוא חושף את התכנים הכמוסים ביותר של תשוקותיו ומאוויו, הוא חושף את פגיעותו וחולשתו והוא מבקש ממנה לקחת חלק בדברים שמעוררים אותו מינית, עליהם הוא מוכן לעשות משא ומתן. בתוך התהליך הוא מבטיח, ויותר מכך הוא מתחייב, לדאוג לה, לגרום לה הנאה. הוא שם את האורגזמה שלה תמיד לפני האורגזמה שלו. הוא דואג לבריאותה, על כל חלקיה והוא מבטיח את אישורה.

מנגד, עדיין מתקיים זעזוע כלפי המיניות הקיצונית, האקסצנטרית, שמופגנת בסרט והכוונה איננה רק לכך שהוא מסוג ה BDSM אלא מכך שהוא כל כך מושקע בכך. גיבור הסרט/ספר הוא אדם המעז לומר באופן חד משמעי בכל מעשיו, עד כמה המיניות תופסת נפח משמעותי בחיו. מצד אחד זה מעורר קנאה, חיי סקס אידיאלים, ללא ילדים או משכנתא ברגע, מנגד, איך הוא מעז? איך הוא מסוגל להנות כל כך ללא רגשות אשמה או בושה. עצם המחשבה על כך מעוררת קנאה. הבושה המינית נוטה למשטר את רובנו בעיקר כאשר אנו תופסים את תשוקותינו כלא לגיטימיות. אולם מבחינתי יש בכך תקווה למיניות אותנטית, מענגת, מכבדת, משחקית ושובבה הנעשית בין שני בגירים ובהסכמה מלאה.

המיניות האנושית על שלל גווניה, מרתקת ומאתגרת את גבולות המוכר והידוע ללא הרף. חינוך מיני מבקש מאיתנו ראייה ביקורתית אך גם תרגום בגוף הסרט לדינמיקות יחסים אינטימיים השוברים את המוכר והידוע הקונקרטיים. תיווך מול מתבגרים מאפשר בדיקה של סאב טקסט המסביר רבדים נוספים בקשר זוגי ולפיכך עבודתנו רבה. תרומה נוספת לספרים, הוא בעצם היותם גורם משיכה כה גדול שמבטנו הוסט ולו לרגע מהמסכים המסנוורים, ותהינו לרגע, האם עניבה היא כה תמימה, או שאולי היא מגלמת בתוכה אוצר בלום של עוררות והרפתקאות.

מהי מיניות?

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר את המילה "מיניות" – "המיניות היא האנרגיה הדוחפת אותנו למצוא, אהבה, קשר, חום ואינטימיות. היא מתבטאת בדרך שבה אנו חשים, נעים, נוגעים והדרך שבה נוגעים בנו. להיות מיני זה בעצם להיות חושני. המיניות משפיעה על המחשבות שלנו, על רגשותינו, על הפעולות שלנו ועל יחסינו הבין-אישיים וכתוצאה מכך היא משפיעה על הבריאות הגופנית והנפשית של כל אדם".
לכן – מגע בעור, חיבוק וליטוף הם צורך גופני הקיים בכל גיל ואינו קשור בהכרח לאקט המיני המלא.

האם המין נועד רק לצעירים בריאים ויפים ?

בהחלט לא. יחסי המין חשובים ומהנים בכל גיל ולכן יש לדאוג לשמר אותם. יחסי מין אינם דורשים כושר גופני רב וניתנים לבצוע גם בעת מחלה או נכות. בכל מצב ניתן למצוא את אופי המין הרצוי והמתאים. המחקרים מראים שהבריאות הגופנית והנפשית חשובים גם לתפקוד המיני ולכן רצוי לשמור על הרגלי חיים בריאים – דיאטה מתאימה ופעילות גופנית. מצד שני שימור חיי המין עוזר בשמירה על גוף ונפש בריאים יותר בגיל המבוגר. המחקרים גם מדגישים שהמנבא למיניות טובה בגיל המבוגר הוא טיב התקשורת בין בני הזוג כיום ואופי המיניות שלהם בעבר.

מהם השינויים המופיעים בגיל המבוגר ?

גם גברים וגם נשים חשים בשינויים גופניים שהינם פיזיולוגיים, בתקופת גיל המעבר.
בנשים – השנוי ההורמונלי יותר דרמטי ולכן תופעות גיל המעבר יכולות להפריע מאד עקב השנוי החד בין תקופת הפוריות לתקופת גיל המעבר. השינויים נובעים מירידה חדה (בד"כ תוך חודשים עד שנים ספורות) בהפרשת הורמונים שונים מן השחלה, בעיקר האסטרוגן והפרוגסטרון.
התופעות השכיחות בנשים הן – גלי חום, הזעה, שנויי מצב רוח, שנויי משקל, שנויים בשדיים והפרעות במיניות.
בגברים – הירידה בהפרשת ההורמונים היא הרבה יותר הדרגתית (נמשכת שנים עד עשרות שנים) ולכן לא תמיד ניתן לחוש בשינויים הגופניים והנפשיים באופן ברור.
התסמינים השכיחים בגברים הם – גלי חום, הזעה ועצבנות כפי שקיים בנשים. יתכנו גם חוסר שקט, עייפות וירידה בהרגשה הכללית, בחוזק שרירי הגוף ובמסת השרירים. בנוסף יתכנו השמנה בטנית וירידה בשיעור בגוף.

מהם השינויים במיניות האשה במנופאוזה ?

במנופאוזה יש נשים שדווקא נהנות יותר מהמין, בעיקר עקב חוסר הצורך לדאוג שלא יהיה הריון ואילו נשים אחרות חשות פחות חשק מיני וצורך ליחסי מין וגם נהנות פחות מאשר בשנות הפריון. ההפרעות השכיחות הן ירידה בתגובה המינית (בעיקר יובש נרתיקי) היכולה לגרום לכאבים בקיום יחסי מין וכן שכיחה ירידה בחשק המיני.
הסיבות לשינויים הן רבות וכוללות ירידה ברמת הורמוני המין הגורמת ליובש נרתיקי ולירידה בחשק המיני. בנוסף, גלי החום המפריעים בשינה יכולים לגרום לעייפות במשך היום ולכן לעיתים אין כח לקיום יחסי מין.

מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב ?

רצוי לקיים יחסי מין באופן סדיר כי החיכוך עצמו יכול לשפר את זרימת הדם לנרתיק. כדאי מאד שיהיה משחק מקדים ארוך יחסית שיגביר את תחושת המיניות והרטיבות בנרתיק.
ניתן לפנות לפיזיוטרפיסטיות של רצפת האגן וללמוד תרגילים לחיזוק השרירים ולשליטה על הרפיה וכיווץ הנרתיק. במקרי יובש בנרתיק ניתן להשתמש בשמן או חומרים אחרים הגורמים לסיכוך הנרתיק בזמן קיום יחסי המין או במשחות או טבליות (הורמונליות או טבעיות) המושמות 2-3 פעמים בשבוע בנרתיק וגורמות לרטיבות קבועה של הנרתיק. גם טיפול הורמונלי תחליפי (אסטרוגן ופרוגסטרון) יכול לעזור בהעלאת החשק המיני והפחתת היובש. לטיפול זה יש יתרונות וחסרונות וצריך להתיעץ עם הרופא הגינקולוג המטפל.

האם יש מנופאוזה בגברים ?

הירידה בטסטוסטרון, ההורמון הגברי העקרי, מתחילה כבר בשנות ה-40 לחיי הגבר. האנדרוגנים הם הורמונים סטרואידים, בעלי אפקט על גדילת רקמות (כגון- שריר, שומן ושיער) והשפעה על המח. הם מופרשים ומשפיעים גם בגברים וגם בנשים. בגברים – עיקר הפרשתם מגיעה מהאשכים. האנדרוגן העקרי והמוכר ביותר הוא הטסטוסטרון, הנחשב כ"הורמון הגברי".
מצב זה של ירידה באנדרוגנים נקרא – PADAM – Partial Androgen Deficiency of the Aging Male , דהיינו ירידה חלקית באנדרוגנים של הגבר המזדקן.

מהם התסמינים המיניים בגבר ?

התופעה השכיחה ביותר היא הירידה בחוזק הזקפה. בנוסף תתכן ירידה בחוזק האורגזמה וירידה בחשק המיני. גם תדירות הפעילות המינית קטנה והשפיכה חלשה יותר.

מהם שלבי האקט המיני?

שלב התשוקה – בו שולטים הפנטזיה והרצון למגע מיני.
שלב הריגוש – בו מגיב הגוף לתשוקה ע"י ריגוש והזרמת דם לאברי המין (המתבטאים בגבר בזקפה
ובאשה בגודש ורטיבות של הנרתיק).
שלב האורגזמה – שיא תחושת ההנאה.

מהם השינויים בכל שלב בגיל הזהב ?

שלב התשוקה – מופיעה ירידה בתשוקה בחלק מהגברים וברוב הנשים.

שלב הריגוש – באשה יופיע יובש נרתיקי ובגבר ישנה האטה כללית ולכן נחוץ גרוי ידני חזק יותר כדי להגיע
לזקפה טובה.

שלב האורגזמה – בגבר שלב זה יהיה מהיר יותר או איטי יותר ובד"כ כמות הזרע הנפלט קטנה.
באשה היכולת הבסיסית לאורגזמה לא נפגעת עם השנים אך תתכן ירידה בעוצמתה.

האם ישנן עוד סיבות לשינויים המיניים ?

בתקופת גיל הזהב חלים גם שינויים משפחתיים וחברתיים ברוב המשפחות.
הילדים עוזבים את הבית ובני הזוג נשארים לבדם וצריכים להתמודד יותר זה עם זה.
שלב חיים זה הוא גם שלב היציאה לגמלאות ואז יש הרבה יותר שעות משותפות לבני הזוג ביחד. השהות המשותפת יכולה להיות טובה ומהנה או מצד שני יכולה להפר את האיזון שהיה בחלוקת התפקידים בבית. כל שנוי כזה יכול להשליך גם על מיניות הזוג.

מה אומרים המחקרים על המיניות בגיל הזהב ?

מחקרים אחרונים הראו שבגיל המבוגר, ישנה השפעה הדדית משמעותית יותר בין בני זוג כאשר אחד מהם סובל מבעיה בתפקוד המיני. התופעה בולטת בעיקר אצל בנות זוג לגברים עם בעיות בזקפה. מתברר שהמיניות שלהן נפגעת וניתן לראות ירידה בחשק המיני, בעוררות ובכמות ואיכות האורגזמה. תופעות אלו נעלמות כאשר הבעיה של בן הזוג באה על פתרונה.
מצב זה מחייב להתייחס תמיד לשני בני הזוג במקביל. לא ניתן לנסות לגרום להעלאת החשק המיני ושפור הזקפה בגבר כאשר לאשתו יש יובש נרתיקי וחוסר חשק מיני מוחלט ולהפך, לכן יש לתפור לכל גבר או אשה את הטיפול המתאים לצרכיו האישיים תוך התחשבות בצרכי בן או בת הזוג.

האם חשוב לשתף את בן או בת הזוג ?

הדיבור יכול לפתור הרבה בעיות כי אין מובן מאליו בכל הקשור ליחסי מין. הגבר אינו יכול לדעת מה האשה מרגישה ולהיפך במידה ולא משתפים אותם. ספרו אחד לשני מה נעים ומה לא נעים. אל תתביישו לאמר אלו תנוחות ומגעים עדיפים לכם כרגע. שתפו זה את זה בדאגות לגבי שנויי הגוף שאתם עוברים.
תארי לו מתי את מרגישה רגועה ורפויה ומתי את במתח ואמרי לו אם יש מגע אחר שאינו כולל חדירה שהיית רוצה לנסות. הסבר לה מה אתה חש בעת זקפה חלשה ומה היא יכולה לעשות כדי להקל עליך.
שיתוף בן ובת הזוג יכול להדק את הקשר הזוגי והמיני ביניכם.

מה אפשר לעשות לשימור האינטימיות המינית ?

מילת המפתח היא גמישות לשינויים. הצרכים בכלל והצרכים המיניים בפרט, משתנים ויש להערך לכך. ניתן לשנות את שעת יחסי המין לשעה בה האנרגיה הגופנית במיטבה, להתמקד במגע האינטימי בכל הגוף ולא רק באקט החדירה וכמובן להעזר בטיפולים על פי הצורך – כדורים, משחות ותרגילים שונים. אין להתבייש, אלא לפנות לרופא המשפחה או למטפל מיני ליעוץ בקשר לשיפור התפקוד המיני.

האם יש טיפים פשוטים לשיפור המצב ?

פעילות גופנית מעלה את האנרגיות בגוף וגורמת לשפור במצב הרוח ובדימוי העצמי. גם שתיית כוס יין או כוסית משקה חריף אחת ליום, יכולים לשפר את מצב הרוח ובעקבות כך גם את החשק והתפקוד המיני. רצוי לקיים יחסי מין באופן סדיר לתחזוק הגוף וחשוב לשמור על בריאות גופנית טובה כי "נפש בריאה בגוף בריא".
כל אחד מהשינויים לכשעצמו אולי אינו נראה משמעותי, אך בשילוב של צעדים קטנים אך רבים, ניתן להשיג שינוי משמעותי.

יש לזכור שלמרות השינויים והמחלות הקשורים לגיל והיכולים להשפיע לרעה על המיניות, אם שני בני הזוג רוצים מיניות טובה הם יצליחו בכך.
אין גבול ואין הגבלת גיל למין ולאהבה.

הדעה הרווחת והמקובלת היא שמגיל מסוים היכולת לקיים יחסי מין כבר אינה קיימת ובכל מקרה, החשק והרצון להמשיך ולנהל יחסים מיניים הם מינימאליים כך שלא מדובר על פגיעה כל כך קשה באיכות החיים של המבוגרים והקשישים אך הדבר אינו נכון כלל ועיקר. פעמים רבות אפילו מדובר על מצב הפוך, במיוחד כאשר מדובר על בני הגיל השלישי המודרניים, שעתידם עוד לפניהם והזוגיות שלהם נמצאת בשיאה לאחר סיום "מטלות" החיים של גידול ילדים, קשיי פרנסה, אחזקת הבית וכולי, אז הם יכולים להתפנות, ביתר שאת, לחיזוק ולחידוש הקשר שלהם, גם הקשר הנפשי והרוחני כמובן אך גם הקשר הפיזי שהוא תמיד משמעותי וחשוב, בכל גיל ובכל תרבות.

בגילאים מבוגרים ניכרים הבדלים בין נשים וגברים כאשר הנשים חוות שינויים פיזיולוגיים, ביולוגיים והורמונאליים, גם באברי המין, ולכן היכולת שלהן ליהנות ולקיים יחסי מין נפגמת והגברים, שהחשק שלהם וגם היכולת שלהם לא תמיד נפגמת במקביל לנשים, לא מבינים תמיד שהירידה ברצון לקיים יחסים לא נובעת מחוסר חשק, מהתדרדרות במערכת היחסים הזוגית או ממצב נפשי אלא מאובדן היכולת הפיזית לעשות זאת. היכולת של בן הזוג להכיל ולהבין את מה שעובר על בת הזוג היא אחת מהדרכים היעילות והטובות ביותר להחזרת מצב הזוגיות לקדמותו ולהחזרת התשוקה לבני הזוג ואת זאת אפשר להשיג באמצעות טיפול מיני זוגי של סקסולוג מומחה ומקצועי.

טיפול מיני מטרתו להחצין ולעורר את המודעות לקשיים שחווה כל אחד מבני הזוג וכאשר מדובר על זוג מבוגר, שעבר כברת דרך ופיסת חיים משמעותית, הרי שהדרך לקבלה, להכלה ולהבנה היא דרך שיכולה וצריכה להיות פשוטה יותר. טיפול נכון צריך להבליט את הטוב והיפה בזוגיות, בתשוקה שעדיין לא כבתה, ברצון להילחם עליה ולחדש אותה באופן הטוב ביותר האפשרי ולצמצם עד למינימום את הבעיות והדברים השליליים שצפים בעקבות אובדן החשק המיני או היכולת לקיים יחסים.

העולם בו אנו חיים הוא עולם שסוגד לצעירים, הם המצעידים אותו קדימה, מחדשים, מפתחים ויוזמים, הם גם אלו שצריכים להיות פעילים מבחינה מינית והרבה פעמים הנרטיב הזה משפיע, אף הוא, מבחינה פסיכולוגית על הזוגות המבוגרים, וחשוב להדגיש כי לאהבה אין גיל ואף פעם לא מאוחר מדי לאהוב, לגעת וגם ליהנות מארוטיקה, מין ותשוקה, גם בגיל הזהב וגם כאשר נדמה שכבר אין אפשרות לעשות זאת.

עסקים רבים מציעים טיפולים ללקוחות, כמו למשל מרפאות שיניים, קליניקות להסרת שיער בלייזר ואחרות. כאשר הולכים לרופא שיניים כמובן שחשוב שזה יהיה רופא מקצועי אשר עושה עבודה טובה ואחראית אך אל תחשבו שזה הדבר היחידי שחשוב. למען האמת, זהו הדבר האחרון שהלקוח שם לב אליו.

כאשר לקוח נכנס לקליניקה לצורך הטיפול הוא שופט את המקום בעזרת כל חושיו ומגבש דעה על המקום. הרבה מהרשמים של הלקוח בכלל נעשים בחוסר מודעות אך בהחלט משפיעים על דעתו. אז להלן 5 טיפים לעיצוב פנים של קליניקות לטיפול:

סדר וניקיון – כאשר מגיעים לקליניקה חשוב מאוד שהמקום יהיה נקי וגם מסודר. אם יש צורך להעסיק איש ניקיון במשרה מלאה אז חשוב לעשות זאת. אתם רוצים תמיד שכל המקום יהיה נקי, כולל השירותים וללא ריחות לא נעימים. אך לא רק ניקיון, גם סדר. חשוב שכל חפץ יהיה במקום, ששולחן הקבלה יהיה מסודר וכו׳.
תאורה – הקפידו על תאורה הגורמת ללקוחות הנכנסים לקליניקה להרגיש בנוח. מקום מאור היטב הוא מקום שנעים להיות בו. מומלץ מאוד להשתמש בשירות מעצב פנים במידת האפשר.
ריהוט – שימו דגש על הריהוט המשרדי ובעיקר ריהוט פינת ההמתנה. באופן טבעי כאשר מגיעים לקליניקה במקרים רבים צריך להמתין. אם זה רופא שיניים, גם אם יש לכם תור עדיין יתכן שהרופא מתעכב עם הלקוח הקודם. לכן חשוב שיהיה ריהוט שיראה טוב ושיהיה נעים ונוח לשבת עליו. גם נוחות היא דבר חשוב בעיצוב פנים.
תעודות מקצועיות – כאשר לקוח מגיע לקליניקה הוא בוודאות מתרשם קודם כל מהעיצוב של המקום ורק אחר כך יורד לפרטים טכניים כמו התעודות המקצועיות של הרופאים. אך בהחלט אלו הם דברים חשובים ומומלץ להציג את התעודות במסגרת עיצוב המקום בצורה יפה ומסודרת ומקום בולט כמובן.
חווית לקוח – קחו את כל הדברים שאמרתי עד עכשיו ותבינו שאתם מוכרים חוויית לקוח רב חושית. נקטו בכל האמצעים הדרושים על מנת להעניק ללקוח את החוויה. זהו שילוב של עיצוב ואפילו פינוקים שונים שניתן לתת ללקוח כמו קפה, מגזינים וכו׳.


"לאן נעלמו התשוקה והלהט שחווינו אי שם כשהתאהבנו?" זאת שאלה החוזרת באין ספור צורות אצל רבים. אם אתם בין השואלים – אתם ברי מזל. אם אתם מצד אחד מתוסכלים מהצטננות התשוקה ומצד שני עדיין חותרים לריגוש – יש לכם סיכוי. יש לכם סיכוי לשמור על משהו חי ותוסס בתוך עצמכם ומשהו חי ותוסס ולפעמים גם בועט בזוגיות שלכם. מודל האהבה הרומנטית שאנחנו גדלים עליו בתרבות המערבית מסתיים במילות הקסם "אושר ועושר" – בד"כ בשלב זה מסתפקים בנשיקה…

רובנו לא לומדים איך חיים אהבה בהמשך החיים. אנחנו מניחים לא מעט הנחות מוטעות הגורמות לנו לחשוב שאם נתקלנו בקשיים זוגיים, בקשיים מיניים או בשילוב בין השניים זה סימן שנכשלנו. מה אנחנו עושים עם כישלון? הרבה פעמים נוטים להשליך אותו מאיתנו והלאה. על מי? על מי שהכי קרוב אלינו אם אפשר, כלומר על בן הזוג. אפשר להניח שכולנו מכירים היטב את המשפטים בנוסח: "אתה תמיד…" או: "את אף פעם לא…" וכו'. התסכול מביא לעימותים קשים במקרה הטוב ולניכור במסווה של השלמה במקרה הפחות טוב. אני רוצה לטעון שהתסכול הוא בלתי נמנע. התמודדות עם התסכול היא מפתח. למה זה ככה? מה יש בו בלהט שמערער את האיזונים? למה זה לא זורם פשוט או כפי שנהוג לחשוב 'בטבעיות'? תפיסת התנהגות או רגש כטבעיים מלווה מיידית בציפיה שהם יתרחשו מעצמם על הצד הטוב ביותר ללא מאמץ מצידנו, אבל ידיעה של מיניות מספרת סיפור אחר לגמרי.

כדי ללמוד משהו על המורכבות וגם על הפתרון אני רוצה לספר את סיפורם של רות וציון. רות וציון הם זוג בדוי אבל בקלות רבה יכולים היו להיות זוג ממשי לכל דבר. הם זוג באמצע שנות ה-30, נשואים שש שנים, אשר הכירו כשנתיים לפני שנישאו ובד"כ היחסים ביניהם זורמים על מי מנוחות. הם פנו לטיפול מהסיבה הנפוצה של ירידת התשוקה ביחסים בכלל ובמין בפרט.הם מקיימים יחסי מין כדבר שבשגרה אך חסרה לשניהם ההתלהבות שהייתה שם בהתחלה. רות נמוכה ומעט עגלגלה, סבר פניה נעים, היא מרכיבה משקפיים עגולים ממתכת דקה, יש לה חיוך שובב שנחשף רק לפעמים, כשהיא מחייכת בשובבות משתנה לרגע כל הבעת פניה. ציון רזה, צבע עורו כהה, שערו כהה ועדיין מלא, עיניו שחורות, מבטו ערני, תנועותיו חדות. כשהם נכנסו לחדר התרשמתי מנינוחות והתחשבות ביניהם, אך ניכר גם מתח שהתמשך מעבר למבוכה של המפגש הראשוני. בירור קצר של ההסטוריה האישית של כל אחד מהם העלה את המרכיבים הבאים: רות צעירה מבין שני אחים, במשפחתה ניתנה הרבה חשיבות להשכלה; טיפוח היופי והגוף נחשבו רדודים; הנאה הייתה מותרת במידה; היו מידי פעם חיבוקים ונשיקות של ההורים לילדים אך רות חשבה שהם היו סוג של טקס ולא ביטאו ממש קירבה. רות הייתה ילדה ונערה שקטה וביישנית, היו לה פנטזיות מידי פעם להדהים את האחרים ולעשות דברים יוצאי דופן, היה לה ברור לגמרי שאלו רק פנטזיות ואין לה שום כוונה להגשימן. ציון היה השני מבין ארבעה אחים, לאביו הייתה חנות לכלי עבודה וכנער הוא נהג לעזור לו. הוא מספר על יחסים משפחתיים תכליתיים ועניניים, עם מעט ביטוי רגשי. אימו הייתה מידי פעם מנסה לחבקו או לנשקו, הוא זוכר שהיה הודף אותה כבר מגיל צעיר. עם אביו לא הייתה קרבה פיזית להוציא פריעת שיערו ע"י אביו כשהאב היה מרוצה במיוחד. ציון בנעוריו התבייש בכך שהוא עובד עם אביו, הוא חשק בנערות מרחוק אך לא העז לגשת. גם לו היו פנטזיות נועזות לגבי עצמו, הוא פינטז בין היתר שהוא כובש את הנערות הכי נחשקות בסביבה.

ההכרות בין רות לציון הייתה באמצעות חברים משותפים. מבטיהם גילו זה בזו מהרגע הראשון את הנועזות הכבושה, הנחבאת מאחרי הביישנות. הם חייכו זו לזה בחיוך של הכרה בידיעה המשותפת. בתום אותה פגישה היה ברור לשניהם שהם ימשיכו להיפגש. האיתות הסמוי ביניהם איפשר לשניהם להעז. הם נחשפו מהר ובקלות האחד בפני השני, הם העיזו גם רגשית וגם מינית. הם נסחפו בהתאהבות לוהטת עם הרגשה נפלאה שמה שקורה להם הוא טוב יותר מהפנטזיות הכי פרועות. הרגשתם הייתה שהמציאות עולה על כל דמיון. הם עברו די מהר למגורים משותפים. הדירה הייתה חמימה, נוצרה שגרת חיים רגועה של זמנים שהם ביחד, זמנים שהם לחוד. ההרמוניה הייתה מצע טוב להתפתחות של כל אחד בנפרד. שניהם מיקדו את מירב המאמצים ביום-יום ונעלמו כמעט לחלוטין הפנטזיות שאפיינו אותם במהלך הדרך. כאן התחיל הקושי אלא שהוא לא הכריז על עצמו אלא הזדחל וכבש בשקט טריטוריות שבעבר הלא רחוק היו שייכות להתרגשות ולהעזה. רות וציון המשיכו לקיים יחסי מין ואפילו די נהנו, התדירות ירדה אבל זה פחות הפריע להם. מה שהפריע זו השגרה, חסרה להם ההרגשה שמה שקורה ביניהם הוא מרגש, נועז וחד פעמי. חסרה ההרגשה שנוצרים ביניהם דברים שפורצים לשניהם את גבולות האפשר, שמלהיבים.

מה קרה להם? מה קורה לנו?

מיניות בזוגיות היא חתרנית. המיניות שלנו שומרת בתוכה את האמירות הראשוניות שלנו שלא צונזרו, אמירות שהן ממש לא פוליטיקלי קורקט. במרבית המקרים גם בינינו לבין עצמנו נצנזר במידה לא קטנה את הפוטנציאל החתרני של מיניותנו; אנחנו מצנזרים לעצמינו ועל אחת כמה וכמה לבן/בת זוגנו. גילוי המיניות שלנו דורש לעשות UNDO להרבה הפנמות שרכשנו בתהליך הסוציאליזציה שלנו. דוגמאות פשוטות: להתפשט במקום שלמדנו להתלבש, לגעת היכן שלמדנו שאסור, להתחבר במקום שלמדנו להפריד. אם המיניות שלנו חיה – היא נעה במערך מתחים שבין המוכר לנו על עצמנו, על בן/בת הזוג, על הזוגיות שלנו, לבין הכמיהות והחשקים הראשוניים המניעים את אישיותינו ומחפשים דרכים להתממש.

גם רות וגם ציון הגיעו לזוגיות עם דחף פנימי לפרוץ את איסורי המגע, את חומות הבושה, את כיבוש היצר. לשניהם הייתה תאווה חשאית לחקור את הנועזות של עצמם. כיבוש התאווה לאורך שנים ושחרורה המהיר יצרו תנועה חזקה שהביאה לפריצת גבולות העצמי של כל אחד מהם ולהתאהבות. אלא שפריצה של המוכר יוצרת מתח המביא לתנועה חזרה לגבולות המוכר והנוח. הנטייה הטבעית היא לחזור למוכר. החזרה למוכר היא נוחה וזורמת אבל היא תמיד על חשבון עוצמת הדחף. אנחנו מרגיעים קצת את הדחף לטובת הביטחון והנוחות. הרגעת הדחף משפיעה על כל מערכת היחסים: היא מקהה את עוצמת החשק; לא רק החשק המיני אלא כל תחושת היצירה וההרפתקה המחיות את הזוגיות. שני הקטבים: הקוטב של ההעזה לחקור את גבולות האפשר והקוטב של המוכר הם קטבי קצה, אין אפשרות לחיות טוב באף אחד מהם.

הפתרון הוא בתנועה. קפיאה במקום קבוע תביא לירידת החשק, רק תנועה מתמדת בין הקטבים תשמור על חיוניות. התנועה מותאמת לתקופה, ליום, למצב הרוח; תנועה שלפעמים היא משותפת לבני הזוג ולפעמים שונה (לאחד מתחשק להתכרבל ולשניה – הרפתקאה). כשנפסקת התנועה השיגרה הופכת לשיג-רע. כאן אנחנו חוזרים להתחלה: במקרה הטוב נרגיש ברע. זה לא נעים אבל מחדש את התנועה. לפעמים זוגות נלכדים ברע בהרגשה של חוסר אונים, במקרים כאלה כדאי מאוד לפנות לאיש מקצוע, או שינוי אווירה. עזרה מקצועית מסייעת לפתוח סיבוכים שהתקבעו ולחדש את התנועה, לפעמים אפילו בקלות יחסית.

אם אתם פונים לאיש מקצוע, אני ממליצה בחם לפנות למטפל שמרגיש נוח לדבר איתכם על המיניות שלכם – המיניות, כפי שראינו, יכולה להיות מקור עז לתנועה וגם לקיפאון, הימנעות מנגיעה במיניות מזמינה המשך הקיפאון גם אם בתחומים אחרים יהיה שיפור.


בהצלחה!

גב' שקד זבולוני, , עו"ס MSW ומטפלת מינית מוסמכת, פסיכותרפיסטית – מדריכה, המרפאה לשיקום וטיפול מיני, מרכז רפואי "רעות", תל-אביב ובעלת קליניקה פרטית לטיפול פרטני, זוגי ומיני, הרצליה.

לעירית ולאסף (שמות בדויים, כמובן) קצת נמאס. לא, לא נמאס להם זו מזה, אלא מכל הטרחה הדרושה לקראת יחסי-מין. "רוב מהומה על לא מאומה" – הם מתארים את מה שקורה, או למעשה, את מה שכבר (כמעט ש)לא קורה. חסרה להם התשוקה, ההתרגשות וההתחדשות שהיו ביחסיהם בעבר. ההנאה שהם זוכים לה, בתדירות הולכת ופוחתת, היא סוג של "פרוֶוה", בלשונם, מועטה ובלתי מספקת. שניהם מגיעים בדרך-כלל לאורגזמה, "אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות" על-פי עדותם, אך בהגיעם מרגישים לא פעם בעיקר אכזבה: "זהו? זה הכל? בשביל זה כל המאמץ?"

אסף ועירית מייצגים זוגות רבים הפונים לטיפול מיני, וניתן להניח שקולם מייצג גם את הקול שאיננו נשמע, של זוגות רבים בהרבה, שחשים כמותם אך אינם פונים לטיפול. לכאורה "הכל בסדר" אצלם. הם מתפקדים בעבודותיהם, ואף מתקדמים, סוגרים את החודש עם או ללא מאמץ, מגדלים היטב את ילדיהם, ואף מרגישים שותפים וחברים זו לזה (ולהיפך). אלא ש"בעייה אחת קטנה" מעיבה על כל אלו. יחסי-המין חדלו להיות מרגשים ומספקים כשהיו. שניהם זוכרים שפעם זה היה כיף, הרבה יותר כיף, ומתקשים לשים את האצבע – מתי ולמה הכיף נעלם. הם יודעים לומר שהשגרה מזיקה, אך אינם יודעים איך להפר אותה.

עיון מדוקדק ב"תסריט המיני" שלהם מגלה, כאמור, תיפקוד תקין, שגרתי, המספק קמצוצים מעליבים של הנאה. החיזורים שליבו את האש בתחילת הקשר גוועו זה מכבר, החידוש היה ונעלם, ואיתו ההתרגשות. עירית ואסף שכחו, את מה שידעו ויישמו בעבר באופן אינסטינקטיבי – יחסי מין מרגשים ומספקים ממוקמים ב-…עולם המשחק. לא, הכוונה, כמובן, איננה למשחקי קלפים או שח-מט, גם לא כדורסל או כדורגל. מדובר ביחסים אינטימיים שיש בהם (גם) שעשוע, דמיון, תעוזה, סקרנות, הפתעה וחידוש. מדובר בפרקטיקות מיניות, שאינן בהכרח פרקטיות, אך טומנות בחובן הנאה מעצם החיפוש אחריהן. אלא שעירית ואסף כבר מזמן לא משחקים, לא עם עצמם ולא זו עם זה.

"החיים הם בעלי משמעות רק בתנאי שהיצירתיות היא חלק מחוויית החיים של היחיד" – טוען וויניקוט (1995), המתאר את ההתפתחות הבריאה שלנו כילדים. ילדים משחקים, בכל הזדמנות וכמה שיותר, וכשהם עושים זאת הם מפתחים את היצירתיות, הדמיון והפנטזיה. למתבונן מהצד קשה לעיתים להבחין אם הילד המשחק יודע שהוא רק משחק או שהוא מרגיש כאילו המשחק שלו הוא כעת בגדר מציאות ממשית. ככל הנראה, עבור הילד האמת היא ששתי התשובות הנכונות. הילד המשחק יודע שהוא משחק, ואעפ"כ הוא לגמרי "בתוך" המשחק, ופשוט "חי את זה" (Oren, 1995), ומשום כך המשחק גורם התרגשות והנאה רבה. הילד המשחק בורא לעצמו ומצוי במעין מרחב ביניים ("מרחב פוטנציאלי" במילותיו של וויניקוט (1995)), מרחב בין מציאות לדמיון. במרחב זה, של המשחק, ניתן לחוות מצבים שונים ופנטסטיים ללא השלכות הכרחיות על המציאות. אך כפי שנחשוש לגבי ילדים שלא משחקים בכלל, כך נחשוש לגבי מבוגרים שממשיכים לשחק באותו אופן. למעשה, אנחנו מצפים ממבוגרים שיחיו פחות במשחק, ויותר במציאות. כולנו מפנימים את הציפייה הזו, ובמידה זו או אחרת גם אנו מצפים לכך מעצמנו. כתוצאה מכך, כשאנו גדלים, המרחב הפנימי הזה, שבו הכל-יכול-להיות, ובו ניתן להרגיש שה"כאילו" הוא ממשי, הולך וקטן. מרחב המשחק, שזכה להכרה ואף להוקרה מצד המשפחה, החברה והתרבות, בילדותנו, הולך ומצטמצם ככל שאנו מתבגרים, במקביל למשימות התפתחותיות שהולכות וגדלות.

הצימצום הזה, של מרחב המשחק, הוא עיקר הבעייה, משום שמרחב המשחק הוא גם המרחב בו מתפתחת מיניות, הנחווית כאותנטית ומספקת. כשעירית ואסף היו צעירים יותר, כשהקשר הזוגי היה צעיר ומעורר, היו מסוגלים להתמקד ברגעים של "ביחד" ולשחק במהלך הסקס, והפיקו הנאה פיזית ורגשית. כיום, אף שאינם רבים הרבה, בכל-זאת נדמה שכבר "שברו את הכלים, ולא משחקים". הם עסוקים כל הזמן, עד מעל לראש. הם מתפקדים. גם ברגעים האינטימיים שביניהם הם עסוקים ב"לתפקד" במקום ב"לשחק", ב"להצליח" במקום ב"להיות", וב"להגיע" במקום ב"ליהנות מהדרך". עומס מטלות השגרה צמצמו ואולי אף הכחידו את המרחב והרשות לשחק. גם במפגש המיני אסף ועירית ממוקדים בת'כלס, חדורי מטרה, ומתקשים לתת לעצמם מרווח של זמן שאינו קצוב ודחוק.

אלא שמשחק מהנה, יצירתיות ומיניות מספקת, דורשים התייחסות והתנהגות שונות לחלוטין: בחירה שלא להתייחס למגבלות של זמן ("כאילו אין מחר") ; התמקדות בהווייה (Being) ולא בעשייה (Doing), ובתהליך ולא בתוצאה. עצם המרדף אחר האורגזמה עלול להצליח באופן מאכזב – לאפשר חווייה פיזית של אורגזמה שאין לצידה סיפוק רגשי והנאה משמעותית. על מנת לחוות בעוצמה את שיחסי-מין, ויחסים בכלל, יכולים לזָמֵן יש צורך ברשות –פנימית וחיצונית– לנסות ולהתנסות, לטעות ולתהות, לחדש ולהתרגש. המיניות שלנו משפיעה ומושפעת מהחיים, ולהיפך – החיים משפיעים ומושפעים מיחסי-המין. האנרגיה שלנו הוליסטית, ואינה ממוקדת במין בלבד, אלא בחיים כמכלול, ניזונה מהם ומזינה אותם.

משום כך, כמו בחיים, גם הטיפול (המיני) בעירית ובאסף (ובזוגות שכמותם), כדאי שייעשה באופן רציני ויצירתי גם יחד. חשוב לנסות לבנות איתם ועבורם מרחב פוטנציאלי מחודש, מרחב שיאפשר (וישחזר) משחק, תחילה בתוך הגבולות הבטוחים של המפגש הטיפולי, ובהמשך – בבית, או בכל מקום אחר בו יבחרו "לשחק". בטיפול שכזה אסף ועירית ילמדו, באמצעות עידוד והדגמה (Modelling), לדבר באופן אותנטי, פתוח, זורם, ואף משחקי ויצירתי, על כל נושא שבליבם, ובגופם. המטרה המשותפת במפגשים תהיה לאפשר להם להחזיר אותנטיות, חיות, חיוניות ומשחק אל חייהם, המיניים ובכלל, ולחזור לחוות את המפגשים המיניים שלהם כמשחק ואת מיטתם כמגרש המשחקים.

לשם כך יש להעז לחשוב ולהתבטא, ואף לפעול, כמובן, באופן יצירתי ומשחקי: כדאי "לדבר אֶת זה" יותר מאשר "לדבר על זה" ("לחיות את זה", כאן ועכשיו, כמו כשהיינו ילדים, כמו שהיה כששיחקנו) ; לא להסתפק בחשיבה וביטוי של מחשבות בלבד, אלא לתת מקום חשוב גם לרגשות, להעז להרגיש אותם, לבטא אותם ואף לפעול מתוך האנרגיה האצורה בהם ; להתייחס בכבוד, ואף בהומור, לגוף שלנו ושל בן/בת-הזוג, ולאתגר את עצמינו לביטוי תלת-מימדי – שכל-רגש-גוף ; לא רק לדבר, ודאי לא רק דיבור בוגר ומנומס, אלא גם ליצור ולשחק, להשתמש בדמיון ובפנטזיה ; וכשמדברים, להשתמש גם בשפה סימבולית ורגשית כדי להרחיב ולהעמיק את הדיאלוג ואת הקשר.

במהלך המפגשיים הטיפוליים עירית ואסף נזכרים ביחסים המשחקיים והמהנים שחוו בעבר. הם מספרים על שמות מצחיקים בהם היו מכנים זו את זה, כמו גם חלקי גוף שונים של עצמם ושל בת/בן-הזוג ; על התנסויות בכל מיני שיטות/תנוחות/דרכים/זמנים/ותוספות (כאלו שנחשפו אליהם, וכאלו ש"המציאו") בעת קיום יחסי-המין ; על מפגשים מיניים רבים שהיו לוהטים מאוד אך גם, בו בזמן, מצחיקים מאוד ; על האנרגיה שהיתה בהם וגרמה להם לנסות, ולהצליח, להפתיע זה את זו. "הכל היה אפשרי, גם כשברור שזה היה בלתי-אפשרי" – מספרת עירית בגעגוע, במילים שכל-כך מדייקות את רעיון "הרשות לשחק" שכעת כה חסרה להם.

טיפול מיני יצירתי יעזור לאסף ולעירית (ולזוגות רבים כמותם) לשחזר את היכולת לשחק, ויאפשר להם לחזור לחוות את הסקס כמשחק, שבו שזורים ספונטאניות, דינאמיות, התלהבות, תשוקה והנאה.


ביבליוגרפיה:

# וויניקוט, ד. ו. (1995), הכל מתחיל בבית, תרגום: מרים קראוס, תל-אביב: דביר הוצאה לאור.

# Oren, G. (1995), Dramatherapy with children who are trapped in their spontaneous play, In : The play of young children, New-York : Routledge (Ed).

לתדמית החברתית של הנכות יש חשיבות רבה בהבנת הדיכוי השיטתי שהחברה ומוסדותיה משליטים על אנשים עם מוגבלות. בעוד שמכשולים פיזיים מגבילים את ההזדמנויות שלהם לפגוש אנשים חדשים ולפתח קשרים משמעותיים, המסרים השליליים המתמשכים של החברה ושל המדיה אמנם סמויים יותר, אך ההשפעה שלהם חזקה הרבה יותר מכל מכשול פיזי. התנהגות מינית היא חלק נורמטיבי בהתנהגות האנושית. לכל בני האדם צרכים מיניים מלידתם ועד מותם. כלומר, פעילות מינית מהווה את אחד הצרכים הבסיסיים של האדם, ולכן מקובל לזהות את המין כצורך ביולוגי מולד, המקבל את ביטויו המלא ביחסי גומלין בין-אישיים.

זוהי זכותו הבלתי-ניתנת לערעור והמעוגנת בחוק של כל בן אנוש, יהיה אשר יהיה מצבו המנטאלי והגופני.

השילוב בין מוגבלות ומיניות מהווה שילוב מורכב, מכיוון שהן מוגבלות והן מין הִנם נושאים שכל אחד מהם רגיש, והצירוף של שניהם בעייתי ורגיש במיוחד. לאנשים עם נכויות יש את אותם הצרכים הרגשיים, הפסיכולוגיים והמיניים כמו לשאר האוכלוסייה, אך הניסיון הממשי שלהם ביצירה ושמירה על קשרים אינטימיים ומיניים פעמים רבות מאוד שונה ומלווה בקשיים ובמחסומים. אף שיש ספרות רבה שעוסקת בהשפעת הנכות על ההסתגלות הפסיכולוגית והקשרים החברתיים באופן כללי, יש מחסור בולט במחקרים שבודקים כיצד הנכות משפיעה על הדינאמיקה של מערכות יחסים אינטימיות בוגרות. ייתכן שהסיבה לכך היא שאנשים עם נכויות אינם נתפסים כפרטנרים רומנטיים או מיניים.

גם בימינו אנשים עם נכויות מתמודדים עם מסרים חברתיים חזקים לפיהם הם אינם ראויים להיות פרטנרים רומנטיים ועל כן הם עלולים להיתקל בקשיים רבים בתהליך של מציאת בן או בת זוג. במילים אחרות, עליהם להתמודד לא רק עם ההתאמות המיוחדות הנדרשות עקב הנכות, אלא גם עם הסטיגמה של החברה בתחום המיני והזוגי, בהקשר לאנשים עם נכויות. בה בעת יש לזכור כי המיניות עבור אנשים עם מוגבלות היא מרכיב משמעותי בזהותן כגברים וכנשים והיא חשובה לאיכות חייהם כשם שהיא חשובה לאנשים ללא מוגבלות. אך ההבדל ביניהם הוא בכך שאנשים עם מוגבלות צריכים להתמודד עם סטריאוטיפים ודעות קדומות כלפי מוגבלותם והן עם הנטייה מצד החברה והמשפחה לא להכיר בהם כישויות מיניות. עמדות אלה עשויות להיות בעלות השפעה מעכבת על הבשלות המינית של צעירים עם מוגבלויות, ועל כן הם עלולים להיות בחסך מכוון או לא מכוון מחוויות התבגרות חשובות. כלומר צעירים עם מוגבלויות עשויים לצאת מגיל ההתבגרות עם חסרים בבשלות והיעדר מיומנויות חברתיות ולמצוא את עצמם בעולם המבוגר, כאשר מצד אחד הם רוצים להיות מיניים, אבל מצד אחר הם חסרים את החינוך והמיומנויות הנדרשות לשם כך. למעשה הסוגיה של מערכות יחסים ומיניות בקרב אנשים עם מוגבלויות היא הסוגיה שבה הושגה ההתקדמות הפחותה ביותר בניסיון לשלב אנשים עם מוגבלות בקהילה. לאור זאת, למרות היותנו במאה ה-21, עדיין חסר מידע תחומים כגון הפרעות בתפקוד המיני בקרב אנשים עם מוגבלות, בעיות פוריות, בדיקות גינקולוגיות נגישות, שימוש באמצעי מניעה מותאמים, הסיכון להידבקות במחלות מין וכדומה, בהשוואה לאוכלוסיה של אנשים ללא נכות. אחת הסיבות לכך היא שהמודעוּת לבעיותיהם הייחודיות של אנשים עם מוגבלות בתחום המיני החלה לקבל התייחסות רק בשנים האחרונות ושעדיין אין מספיק שירותים ואנשי מקצוע בתחום המיני שהם נגישים עבור אותם אנשים עם מוגבלות.

מן האמור לעיל נראה כי קיים צורך בפיתוח של גופי ידע ותכניות לחינוך, טיפול והתערבויות ברמה המערכתית עבור אנשים עם מוגבלות בתחום של בריאות מינית. כמו כן, הרחבת הידע בתחום זה עשויה לאפשר לאנשי מקצוע העוסקים בשיקום ולאחרים העוסקים בטיפול מיני, להבין כמה מחוסר הידיעה על ההשלכות הנובעות מהשילוב בין מיניות ומוגבלות, הנוגעות בעיקר בתהליך של עיצוב הזהות הנשית/הגברית והמינית וההתפתחות המינית של האנשים עם מוגבלות בגיל הנעורים ובבגרות.

הכותבת הינה מתמחה בטיפול מיני במרפאה לטיפול מיני במרכז רפואי "רעות", תל-אביב, דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה ורכזת מקצועית במרכז "לאורך הדרך".