לעירית ולאסף (שמות בדויים, כמובן) קצת נמאס. לא, לא נמאס להם זו מזה, אלא מכל הטרחה הדרושה לקראת יחסי-מין. "רוב מהומה על לא מאומה" – הם מתארים את מה שקורה, או למעשה, את מה שכבר (כמעט ש)לא קורה. חסרה להם התשוקה, ההתרגשות וההתחדשות שהיו ביחסיהם בעבר. ההנאה שהם זוכים לה, בתדירות הולכת ופוחתת, היא סוג של "פרוֶוה", בלשונם, מועטה ובלתי מספקת. שניהם מגיעים בדרך-כלל לאורגזמה, "אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות" על-פי עדותם, אך בהגיעם מרגישים לא פעם בעיקר אכזבה: "זהו? זה הכל? בשביל זה כל המאמץ?"

המשך…

לתדמית החברתית של הנכות יש חשיבות רבה בהבנת הדיכוי השיטתי שהחברה ומוסדותיה משליטים על אנשים עם מוגבלות. בעוד שמכשולים פיזיים מגבילים את ההזדמנויות שלהם לפגוש אנשים חדשים ולפתח קשרים משמעותיים, המסרים השליליים המתמשכים של החברה ושל המדיה אמנם סמויים יותר, אך ההשפעה שלהם חזקה הרבה יותר מכל מכשול פיזי. התנהגות מינית היא חלק נורמטיבי בהתנהגות האנושית. לכל בני האדם צרכים מיניים מלידתם ועד מותם. כלומר, פעילות מינית מהווה את אחד הצרכים הבסיסיים של האדם, ולכן מקובל לזהות את המין כצורך ביולוגי מולד, המקבל את ביטויו המלא ביחסי גומלין בין-אישיים.

המשך…