התנועה למען ראייה חדשה של בעיות מיניות של נשים

 (New View of Women’s Sexual Problems)

 http://www.fsd-alert.org

 מציגה את מצעה ואת שיטת הסיווג החדשה  [i]

תרגום מאנגלית: אמיר רוזנמן.

(אוקטובר 2000)

 הקדמה:

בשנים האחרונות, פרסומים לגבי טיפולים חדשים בבעיות זקפה בגברים מיקדו תשומת-לב במיניות האישה, ועוררו מרוץ מסחרי תחרותי למציאת "הוויאגרה לאישה". אך בעיות מיניות של נשים שונות מאלה של גברים באופנים בסיסים שאינם נבחנים או מטופלים.

אנו מאמינות שהמכשלה העיקרית בדרך להבנה של מיניות של נשים נעוצה בשיטת הסיווג הרפואית שנמצאת היום בשימוש. שיטה זו פותחה על ידי האגודה הפסיכאטרית האמריקראית (APA) לשם הכללתה בDSM (Diagnostic and Statistical Manual of Disorders) בשנת 1980, והיא עודכנה ב1987 ו1994[ii]. השיטה מחלקת בעיות מיניות של נשים (ושל גברים) לארבע קבוצות: הפרעות בתשוקה המינית, הפרעות בעוררות המינית, הפרעות באורגזמה והפרעות של כאבים מיניים. "בעיות" אלה הן הפרעות בדפוס פיזיולוגי, אוניבראלי לכאורה, של התגובה המינית ("תפקוד נורמאלי"), שתואר לראשונה על-ידי Masters and Johnson בשנות ה-[iii]60. דפוס אוניברסאלי זה מתחיל, לפי התיאוריה, בדחף מיני וממשיך דרך השלבים העוקבים של תשוקה, עוררות ואורגזמה.

חולשתה של שיטה זו, בנוגע למיניות של נשים, תועדה בצורה נרחבת בעשורים האחרונים[iv]. שלושת העיוותים הרציניים ביותר שנוצרו כתוצאה משיטה זו, שמורידה בעיות מיניות לרמה של תיפקוד פיזיולוגי בר השוואה לנשימה או בעיות במערכת העיכול, הם:

1. רעיון מוטעה בנוגע לדמיון המיני בין גברים ונשים. מכיוון שחוקרים מוקדמים הדגישו את הדימיון הפיזיולוגי בין גברים ונשים בתגובה לפעילות מינית, הם הסיקו שהפרעות המיניות גם הן חייבות להיות דומות. חוקרים מועטים ביקשו נשים לתאר את ניסיונן מנקודת מבטן. כאשר מחקרים כאלה בוצעו, התברר שגברים ונשים שונים באופנים מהותיים רבים. תיאוריהן של נשים לא מתאימים באופן פשוט למודל של Masters and Johnson; נשים, ככלל, לא מבחינות בין "תשוקה" ל"עוררות", לנשים חשובה יותר חווית העוררות הסובייקטיבית מזאת הפיזית, ותלונות נשים לעיתים קרובות מתרכזות ב"קשיים" שלא מופיעים בDSM[v].

בנוסף, הדגש על דמיון גניטאלי ופיזיולוגי בין המינים מתעלם מהשלכותיו של אי-השוויון ביניהם, הנוגע בסוגיות של מגדר, מעמד חברתי, אתניות, נטייה מינית וכדומה. תנאים חברתיים, פוליטיים וכלכלים, הכוללים את שכיחותה של אלימות כנגד נשים, מגבילים את נגישותן של נשים לבריאות, הנאה ושביעות רצון מינית בחלקים נרחבים של העולם. סביבתן החברתית של נשים עלולה, אם-כן, למנוע את ביטויין של יכולותיהן הפיזיולוגיות, מציאות שנעלמת לחלוטין מהדיון הפזיולוגי על ליקויים תפקודיים מיניים.    

2. מחיקתו של ההקשר הבין-אישי של המיניות. גישתו של הDSM של האגודה הפסיכאטרית האמריקראית עוקפת היבטים בין-אישיים של מיניות נשים, היבטים שמצויים לעיתים קרובות בבסיסן של בעיות מיניות וחוסר שביעות רצון מינית: למשל, הרצון באינטימיות, השאיפה לרצות את בן/ת-הזוג, או, במקרים מסויימים, הרצון להמנע מלפגוע, לאבד או להכעיס את בן/ת-הזוג. הDSM מתייחס למין תוך התבוננות ביחיד לבדו, ומניח שאם החלקים המינים מתפקדים, אין בעייה; ואם אין הם מתפקדים, יש בעייה. נשים רבות לא מגדירות את הקשיים המיניים שלהן באופן זה. מהרדוקציה של "תפקוד מיני נורמאלי" בDSM לפיזיולוגיה משתמע, בטעות, שניתן למדוד ולטפל בקשיים גניטאליים ופיזיולוגיים מבלי להתייחס למערכת היחסים שבה המין מתרחש.
3. השטחה של השונות בין נשים. לא כל הנשים הן אותו הדבר, ושביעות רצונן המינית, כמו גם צרכיהן ובעיותיהן המיניות לא נופלות בנוחות לתוך הקטגוריות של תשוקה, עוררות, אורגזמה או כאב. נשים שונות זו מזו בערכיהן, בגישתן למיניות, ברקען החברתי והתרבותי, ובמצבן הנוכחי, ולא ניתן להעלים את כל ההבדלים הללו ולהכניסם לתוך מושג אחיד של "אי תיפקוד", או לתוך טיפול שהוא "מידה אחת מתאימה לכולן".

מכיוון שאין פתרון קסם לבסיס החברתי, תרבותי, פוליטי, פסיכולוגי ובין-אישי של בעיות מיניות של נשים, חברות התרופות תומכות במחקר וביחסי-ציבור שמתמקדים בתיקון הגוף, ובעיקר איברי המין. הזרמת הכספים מהתעשייה, כמו גם הפרסום הבלתי פוסק במדיה בנוגע לטיפולים "פורצי דרך", מיצבו את הבעיות הפיזיות במוקד הדיון ובידדו אותן מהקשרן הרחב. גורמים שאחראיים באופן שכיח הרבה יותר לקשיים מיניים של נשים, למשל קונפליקטים בין-אישיים או תרבותיים, או בורות מינית ופחד, לא זוכים לתהודה, ונשללים. מקובצים יחדיו לתוך קטגוריה כללית של "סיבות פסיכוגניות", גורמים אלה לא נחקרים ולא מטופלים מספיק. נשים הסובלות מבעיות כאלה מוצאות מניסויים קליניים של תרופות חדשות, אך, אם להסתמך על דפוסי השיווק לגברים, תרופות אלה יפורסמו באגרסיוויות כפתרון כולל לחוסר שביעות רצון מיני של נשים.

גישה מתקנת נדרשת באופן דחוף. אנו מציעות שיטת סיווג חדשה ויעילה יותר לבעיות מיניות של נשים, כזו ששמה את הדגש על מצוקה אישית ועכבות הנובעות מהמערך ההקשרי הרחב יותר של גורמים תרבותיים ובין-אישיים. אנו קוראות תיגר על ההנחות התרבותיות שמוטמעות בDSM ועל הרדוקציוניזם במחקרן ותוכניות השיווק של חברות התרופות. אנו קוראות ליצירת מחקר ושירותים שלא מונעים על-ידי שיקולים מסחריים, אלא על-ידי הצרכים והמציאויות המיניות של נשים.

 בריאות מינית וזכויות מיניות: מבט בין-לאומי

בכדי להתנתק מהראייה הגניטאלית והמכאנית של מיניות נשית כפי שמופיעה בDSM, אנו נועצות במסמכים בין-לאומיים. ב1974, ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization) ערך כנס ייחודי על צורכי ההכשרה של מומחים לבריאות מינית. בדוח נאמר ש"גוף ידע גדל מצביע על כך שבעיות במיניות האנושית הן נפוצות וחשובות יותר לאיכות חייהם [well-being] ובריאותם של יחידים בתרבויות רבות, ביחס להנחות שרווחו בעבר"[vi]. הדוח הדגיש את חשיבותה של גישה חיובית למיניות האנושית ולשיפורן של מערכות יחסים. הוא נתן הגדרה רחבה של "בריאות מינית" כ"שילוב של ההיבטים הגופניים, רגשיים, אינטלקטואליים וחברתיים של היצור המיני".

ב1999, האגודה העולמית לסקסולוגיה (World Association of Sexology), בכינוסה בהונג-קונג, אימצה את ההצהרה על זכויות מיניות[vii]. בהצהרה נאמר ש"בכדי להבטיח שבני-אנוש וחברות יפתחו מיניות בריאה, הזכויות המיניות הבאות חייבות להיות מוכרות, מקודמות, מכובדות ומוגנות":

·         הזכות לחופש מיני, המוציא כל צורה של כפייה מינית, ניצול או התעללות.

·         הזכות לאוטונומיה מינית ולבטיחותו של הגוף המיני.

·         הזכות להנאה מינית, המקדמת איכות חיים פיזית, פסיכולוגית, אינטלקטואלית ורוחנית.

·         הזכות למידע מיני... המיוצר על ידי חקירה שאינה מוכשלת ובעלת אופי מדעי ואתי.

·         הזכות לחינוך מיני מקיף.

·         הזכות לשירותי בריאות מיניים, שעליהם להיות זמינים לצורכי מניעתן וטיפולן של כל הטרדות, הבעיות והפרעות המיניות.

 בעיות במיניות של נשים: שיטת סיווג חדשה

בעיות מיניות מוגדרות על-ידי קבוצת העבודה של התנועה למען ראייה חדשה של בעיות מיניות של נשים, כחוסר שביעות רצון או חוסר סיפוק הנוגע בכל היבט רגשי, פיזי או בין-אישי של החוויה המינית. בעיות אלה עלולות להגרם כתוצאה של אחד או יותר מההבטים הקשורים של חייהן המיניים של נשים:

1.       בעיות מיניות כתוצר של גורמים חברתיים-תרבותיים, פוליטיים או כלכליים

א.       בורות וחרדה הנובעות מחינוך מיני לא מספק, אי נגישותם של שירותי בריאות או אילוצים חברתיים אחרים:

                                                                 i.      מחסור באוצר מילים מתאים לתיאור חוויות סוביקטיביות או פיזיות.

                                                               ii.      מחסור במידע לגבי ביולוגיה מינית של בני-אדם ושינויים לאורך שלבי החיים.

                                                              iii.      מחסור במידע לגבי הדרך שבה תפקידי מגדר משפיעים על הציפיות, האמונות וההתנהגויות המיניות של גברים ונשים.

                                                              iv.      נגישות לא מספקת למידע ולשירותים בנוגע לאמצעי מניעה, הפלות, מניעת מחלות המועברות במגע מיני וטיפול בהן, טראומה מינית ואלימות בבית.

ב.       המנעות ממין או מצוקה הקשורה בו, הנובעות מחוסר יכולת נתפסת לעמוד בקנה המידה התרבותי של מיניות נכונה או אידאלית, הכוללות:

                                                                 i.      חרדה או בושה הקשורה בגוף, במידת היותו מושך מינית, או בתגובות המיניות.

                                                               ii.      בלבול או בושה בנוגע לנטייה מינית, זהות מינית או בנוגע לרצונות ופנטזיות מיניות.

ג.        עכבות הנובעות מקונפליקט בין הנורמות המיניות של תת-התרבות, או תרבות המקור של האישה ואלה של התרבות הדומיננטית.

ד.       חוסר עניין, עייפות או מחסור בזמן עקב מחוייבויות למשפחה ולעבודה.

2.       בעיות מיניות הקשורות בבן/ת-הזוג ומערכת היחסים

א.       עכבה, המנעות או מצוקה הנובעות מבגידה, חוסר חיבה, או פחד מבן/ת-הזוג, התעללותו/ה, או מחוסר איזון הכוח בין בני הזוג, או כתוצאה מדפוסי תקשורת שליליים של בן/ת-הזוג.

ב.       אי התאמה בתשוקה לפעילויות מיניות או בהעדפת פעילויות מיניות שונות.

ג.        בורות או עכבה הנוגעות ביכולת לתקשר העדפות מיניות, יוזמה מינית, קצב או צורת הפעילויות המיניות.

ד.       איבוד העניין המיני וההדדיות כתוצאה מקונפליקטים על נושאים יומיומיים כגון כסף, ארגון הזמן, יחס לקרובים, או כתוצאה של התנסות טראומטית, כמו למשל אי-פריון או מותו של ילד.

ה.      עכבות בעוררות או בספוטניות עקב בעיות רפואיות של בן/ת-הזוג או בעיות מיניות שלו/ה.

3.       בעיות מיניות עקב גורמים פסיכולוגיים

א.       דחייה מינית, חוסר-אמון או עכבה של הנאה מינית עקב:

                                                                 i.      נסיון עבר של התעללות פיזית, מינית או רגשית.

                                                               ii.      בעיות אישיותיות כלליות עם התקשרות, דחייה, שיתוף פעולה או תחושת זכאות.

                                                              iii.      דכאון או חרדה.

ב.       עכבה מינית עקב פחד מפעילויות מיניות או מהתוצאות האפשריות שלהן, כגון כאב במהלך המשגל, הריון, מחלות המועברות ביחסי מין, איבוד בן/ת-הזוג או איבוד מוניטין.

4.       בעיות מיניות עקב גורמים רפואיים; כאב או חוסר תגובה פיזית בזמן פעילות מינית למרות קיומם של מצב בין-אישי תומך ובטוח, ידע מיני מספק ועמדות חיוביות כלפי מין. בעיות כאלה יכולות להיווצר כתוצאה מ:

א.       מספר בעיות רפואיות מקומיות או מערכתיות המשפיעות על מערכות נוירולוגיות, נירו-ווסקולאריות, מערכת זרימת-הדם, המערכות האנדוקריניות או אחרות של הגוף.

ב.       הריון, מחלות המועברות במגע מיני או מצבים תלויי מין אחרים.

ג.        תופעות לוואי של סמים, תרופות או טיפולים רפואיים.

ד.       תוצרים לא רצויים של אופן הטיפול הרפואי.

 מילות סיכום

מסמך זה נועד לשימושם של חוקרים המעוניינים בחקירת בעיות מיניות של נשים, מחנכים המלמדים נושאים הקשורים בנשים ומיניות, קלינאים במערכת הרפואית ומיחוצה לה המתכננים לעזור לנשים עם חייהן המיניים, ולציבור שזקוק למסגרת להבנת נושא זה. נושא משתנה במהירות ומרכזי לחייהן של נשים. 

ראשי
מטרות האגודה
תקנון
בעלי תפקידים
המטפלים חברי איט"ם
מטפלים מציגים עצמם
הצטרפות לאיט"ם
יצירת קשר

חדשות לחברים
כנסים

כללי האתיקה
שאלות ותשובות
כיצד לבחור מטפלים
מטפלים חברי איט"ם
מרפאות ציבוריות